בבלוג האישי שלי לא אפרסם רשימה של חמישה בלוגים, גם לא הודעתי מראש לבלוגים שבחרתי.

אני בכלל רוצה להשתתף בסלידתו העמוקה או הרדודה של גדי שמשון הערס הפואטי (שתמיד הרגשתי שלקח לי את הכינוי)

ועדיין, כל הטקס הזה בישבן.

רשימת הבלוגים שאנו אמורים להכין לכבוד Blog Day, הרעיון החמוד של ניר אופיר שחוגג כבר שנה שניה ואפילו הספיק לזכות בצנזורה מטעם הממשלה הסינית, אחד מאותות הכבוד הגבוהים של הבלוגספירה העולמית, אינה דורשת לכאורה את כל השקלא וטריא שדורש הבלוגרול. הרשו לי לנחש שיהיו מעט המלצות על בלוגים מוכרים וממש פופולאריים כמו של ברכה גולשת, או הגלוב של יובל דרור, או כל בלוג שאי אפשר להתקשט בו בהילת המיוחדות והחדשנות של מי שמביא בלוג של פנצ‘ער מכער מחוף השנהב (למרות שלמי, באמת למי, יהיה כוח לקרוא את כל הבלוגים הנידחים והרחוקים ההם? ועוד באופן קבוע?). אל תגידו שהטקסיות לא מכה גם כאן

[אם כבר התכנסנו, אשמח אם מישהו יסביר לאלי אשד שמה שיפה בבלוג זה שהוא אישי, ושאם הטלפון שלו נמצא אצל התחקירנית של ערוץ 10 זה לא אומר שהוא ”דובר ונציג לקהילת הבלוגרים הישראלית”, הוא רק ייתן את הזווית שלו, כמו שבלוגר טוב אמור לעשות (שלא לדבר שלפי הסטטיסטיקות, לא אשד ולא רוב הבלוגים שהזכרתי מהווים איזה שהוא מדגם מייצג).].

רגע, שיט, הייתי צריך להזהיר את הבלוגרים שאני ממליץ עליהם לפני יומיים.

אבל כאן בטוש אני בכל זאת ארצה לפרוס בפניכם רשימה של חמישה בלוגים שמשכו את עיני בזמן האחרון (לא לפי סדר מסויים):

1. לייף האקר (אנגלית) בלוג אינפורמטיבי עם טיפים לחיי גיק איכותיים יותר, בין השאר גרם לי להתאהב בגלל הציטוט בשול השמאלי

2. נוגה - נוז‘ה (עברית כמעט צחה) תלמידה קטינה ומחוננת מצפון המדינה שמספרת על עצמה שהיא ”טיפשה, בוגרת, שטחית, כריזמטית“ ועוד דברים שיכול להיות מאוד שעד לפני כמה ימים, או שנים (איך שהזמן רץ) היו מעניינים אותי עד מאוד.

3. שרון המשונה.נט (עברית בוגרת) עברתה כמה עיצובים ובעצמה מחזיקה עיצוב מאוד יפה לבלוג שלה. עושה דברים בתלת מימד ומספרת על הישבן שלה שהוא מתכווץ. (גם שלי! כשאני מתעטש.)

4. ברוכים הבאים לרשת (עברית, אבל רק בשביל שתדעו) משתדלים להביא (בין אם לחדש או לתרגם) את כל החדשות והטיפים שהגולש הישראלי ירצה וישמח לראות ולשמוע. עשוי בטעם טוב עם עיצוב מגניב (שכמעט לקחתי לעצמי). אני מתעדכן כמה פעמים ביום, לעיתים יותר מדי.

5. שוגר אנד ספייסי (עברית, אבל גרפיקה היא שפה גלובאלית) אוספת דברים יפים ברשת, ג‘ומלאית אוונגרדית. צעד אחד קדימה לאקסטנדד מיקרו פאבלישינג עם פורומים ושוק יד שניה. אני מקווה לראות את האתר הזה מצליח. הוא מלווה אותנו הרבה זמן, בדהירה שקטה בצד, פעם הריץ וורדפרס, היום ג‘ומלה. זה עדיין נחשב בלוג(…)(?). (היה לי קשה, אני מעריץ של וורדפרס. אבל ג‘ומלה עושה את העבודה).

נתראה כשזה יצא מהאופנה.

עדכוניה קטנה

האתר של יום הבלוג (שמריץ וורדפרס, אגב) לא פעיל כבר כל היום, אירוני?

אני חושב שכן. עכשיו בכל אופן הועלה איזה דף גיבוי שאמור לכסת“ח על הפדיחות של המארחים של ניר אופיר (יהיו מי שלא יהיו). מה קרה, כבר לא מכובד לאחסן בארץ?

במהלך הטיול שלי בפריס הבנתי שאין לי הרבה מושג לגבי נימוסי שולחן בצרפת, בארץ אני מסתדר לא רע, גם בארוחות עסקיות ובעצם מתי שאני לא אוכל בבית. (אז אני מרשה לעצמי להתפרע, מצטער, אני ילד בפנים.) אני מאמין, (לא מתוך זלזול, אלא מתוך הבנה) שלמטייל הישראלי הממוצע אין הרבה מושג על הנימוסים הנהוגים בצרפת. אז הכנתי סיכום קצר למטייל בפריס. אגב סתם שתדעו, ארוחה באחת המסעדות המוכרות על השאנז אליזה נגמרה בסכום של 600 שקל לשלושה אנשים ועם טעם הרבה פחות טוב מאשר לדוגמא המסעדה האהובה עלי (והלא כל כך יקרה, בתל אביב) דיקסי.

כל הכללים כאן מתייחסים לארוחות עסקיות או אצל מארח/מארחת חשובים.
בואו נתחיל.

1. בניגוד למקובל, כאשר מתיישבים אין להניח את המטפחת מיד על חיקכם, יש להמתין שהמארח או המארחת יניחו את מטפחתם על חיקם ואז להתנהג באותו אופן.
2. אם הוזמנתם רק לאפרטיף (ארוחה קלה הנהוגה לפנות ערב - ”apéros“) אל תביאו מתנה, זה לא נהוג, לעומת זאת, אם הוזמנתם לארוחת ערב, מקובל להביא מתנה למארח או למארחת. מתנות מומלצות הן בקבוק יין טוב (לא שאטו נגרו שאתם רגילים להביא מהסופר), פרחים (באם המארח היא בעצם מארחת) או, אם אתם טובים בבישול ובהכנת אוכל, תסכמו מראש עם המארח/מארחת על מנה אחרונה שאתם יכולים להכין, או מנה צדדית של גבינה.
3. באם נמזג לכוסכם אפרטיף (משקה אלכוהולי הנועד להקדים את הארוחה, בדרך כלל מתוק) אין לשתות אותו בחוסר נימוס אלא לחכות לברכה והקדמה מקוצרת של המארח או מארחת, ואחר בהשקת הכוסות. אם כולם גומרים באמירת ”Santé“ (לחיים, בתרגום ישיר, ’בְּרִיאוּת‘), נהוג להסתכל מסביב בעיניהם של שאר המשתתפים בארוחה באמרכם את זה, ואם אתם בדייט יש להסתכל אחד לשני בעיניים, אבל את זה אתם כבר יודעים, אני מקווה.
4. כוסות יין לא ימולאו עד הסוף וגם לא עד חמישה מילמטרים מהסוף, אנחנו לא בקידוש וגם לא מנסים לרמוז על שפע כלשהו, השולחן הצרפתי מאוד אלגנטי, יש למלא עד הקו הדמיוני של שלושת רבעי הכוס.
5. בהתאמה לרמת החשיבות והגורמה של הארוחה, הלחם יונח או על מפת השולחן ליד צלחתכם, או על צלחת מיוחדת ללחם שכבר מעומדת טרם התחלת הארוחה, אף פעם לא על הצלחת שממנה אתם אוכלים, גם לא על הפינה השמאלית הרחוקה כמו שנהוג במספר תרבויות.
6. את הלחם שלכם (ברוב הפעמים בצרפת, לחמניה מאורכת, או, באגט) אל תאכלו כמו פיתה, יש לבצוע חתיכה קצת בערך בגודל של מה שאתם מסוגלים לבלוע, בואו לא נשבור שיאי גינס בנסיונות לבלוע חתיכות גדולות מדי, ובחתיכה הזאת יש לנגוס, או לאכול בשלמותה.
7. זה לא נהוג לאכול צ‘יפס בעזרת הידיים. על אף שאוכל מהיר מאוד נפוץ בצרפת, עצם האכילה בעזרת האצבעות עדיין מצומצם למתי שאתם לא סביב לשולחן האוכל. שימו לב שצ‘יפס יש לאוכל כמו כל מנה צדדית לכל דבר.
8. באם המארח או אחד מיושבי השולחן ביקש ממכם את המלח או את הפלפל, אתם תעבירו אך ורק את מה שהוא ביקש ולא כמו שנהוג בנימוסים צפון אמריקאים להעביר את הפלפל והמלח כאילו היו אחד.
9. לאחר כל הגשה (מנה) יש לנגב את הצלחת בעדינות בעזרת חתיכת לכם (זוכרים את בציעת הלחם בגודל ביס? אז עם חתיכה כזאת בדיוק), אל תתבלבלו, הדבר הזה נעשה רק בתור גינון נימוסים לחיך, אין לדמיין שאתם עושים ספונג‘ה לרוטב, רק העבירו בעדינות את הלחם בשביל להזיז את שאריות המנה הקודמת. עשו זאת בעזרת מזלג אלא אם כן אתם רואים את המארח עושה את זה ביד, ואז זה יפגע בו אם תתנשאו מעליו. בארוחות גורמה או במקומות מאוד מכובדים יחליפו לכם את הצלחת אחרי כל הגשה, בדרך כלל ברוב המקומות גם יחליפו לכם את סט הסכו“ם.

יש מן הדברים בכללים הנ“ל שלא יבואו לשימוש בכל ארוחה ורק בארוחות מאוד מיוחדות תמצאו את עצמכם משתמשים בהם, נסו לייצג את עצמכם בכבוד, הצרפתים מאוד מעריכים אדם שיכול לאכול בנימוס ובסדר רב.

ארוחות צרפתיות מורכבות ממנה ראשונה של סלט עם רוטב ויניגרט, מנה עיקרית, מנות גבינה לאחר המנה העיקרית, מנה אחרונה ולאחר כבוד, קפה. לאורך הארוחה תכובדו גם בלחם, יין ומים מינרלים.

את רוב החוקים האלו נאלצתי ללמוד על בשרי, למען פיניש אחרון השתמשתי בכמה מקורות מהאינטרנט.

אם יש לכם עוד שאלות, התגובות פתוחות.

ה“קשר הישראלי“

מספר גדל והולך של ”ישראלים לשעבר“ מקיים שירותי הסעה משדה התעופה ואליו. גם אם הגעתם מאוחר ולא הזמנתם הסעה - תוכלו להיעזר בהם. הרכבים גדולים - טרנזיטים.

מתוך ”פריס - מדריך כרטא - זום מהיר לכל עיר“ בהוצאת כרטא ירושלים. (כל המרכאות מהמקור - המחיר בדיוטי פרי $3.90, מחיר מומלץ על פי העטיפה 39.90, מסת“ב ISBN 965-220-583-4)
הקשר הישראלי מאכזב, מה שהתחיל כסיפור רומנטי מצוייר בפריז נגמר באופן פתאומי ולא מאורגן.

שעת הנחיתה 05:14 בשדה התעופה שארל דה גול, טרמינל 2 בטיסה ספק סדירה, ספק סחר של הקרטל אל-על-סאן-ד‘ור. בחור מחוייך עם שיער לבן העונה לשם ’אבי‘ עומד עם שלט ’‘מורדי הסעות - הסעות לתוך העיר לישראלים‘’ מפאת עומס המזוודות שלנו החלטנו לוותר על החוויה הדביקה של התנהלות בRER ובמטרו עם הציוד ודברנו עם ’אבי‘ אבי אמר שיקח אותנו משדה התעופה למלון (Hotel Mattlé) במחיר 40 יורו, כמובן שזה לא קצת, אבל בהשוואה למונית (בערך 60 יורו לנסיעה הנ“ל+מזוודות + הימור של מונה למרות שבחמש בבוקר אין תנועה) זה קצת יותר זול.

כאמור, נסענו ברכב של ’אבי‘ ותוך בערך 40 דקות אחרי כמה עצירות בפאתי ובמרכז פריז (בשביל להוריד את יתר הנוסעים) הגענו למלון. במהלך הנסיעה ’אבי‘ סיפר לנו קצת על העיר, איפה מומלץ להיות ואיפה לא מומלץ להראות, הוא גם הוסיף טיפים משל עצמו וזכורה לי פנינה כזאת: ”מספרים על הנשים בצרפת שהולכות עם כלבים שהן שרמוטות, ועל אלו שבלי כלב, שהן שכחו אותו בבית“. עם זאת ועוד אחרות נפרדנו לשלום בהבטחה שלו שאם נתקשר בבוקר הטיסה הוא יבוא לקחת אותנו.
[כאן עובר כמעט שבוע של הנאה מהעיר המדהימה הזאת, פריז.]

והנה אנו ביום האחרון מתקשרים קצת לפני הצ‘ק אאוט (12:00) כאשר הטיסה יוצאת ב23:00 והוא אמר לנו שיאסוף אותנו ב19:00, עשינו את פאריז בפעם האחרונה (רחוב מופתח - בעיקר השוק) וב19:00 חיכינו כמו ילדים טובים בפתח המלון. חיכינו וחיכינו, התקשרנו ושלחנו הודעות אבל כלום. במזל, חבר שהכרנו בפריז הציל אותנו ברגע האחרון והביא אותנו לשדה התעופה, שם בכניסה עמד מי אם לא ’אבי‘ עמדתי מולו ושאלתי אותו ”אבי, מה פשר הדבר?“ הוא לא הסכים שקוראים לו אבי, וגם לא הסכים לענות לפשר הדבר, אמר שהוא בהחלט מנהל מונית פרטית אבל אף אחד לא קבע איתו שנעלה במלון מטלה. בכל אופן, הערכה שלי היא שכנראה הוא העדיף לקחת מישהו אחר שהיה יותר קרוב לו לסיבוב.

אז הזהרו ילדים, כשאתם סומכים על ”הקשר הישראלי“ בפריז, תזכרו שעל אף שהוא קשר, הוא עדיין ישראלי.

כך במקור, רמזור מכוסה כמעט במלואו בכביש פעיל ולא חסום. עקב העבודות האחרונות שמתבצעות בכבישים אשר באזור הקריה ומפאת הבניה המואצת לא פעם רואים אנו פקקים המתארכים לעיתים עד פאתי דיזינגוף אבל הרי תושבי ונהגי העיר רגילים לאלו. כה לחי עירית תל אביב על חינוך מופתי של הנהגים שהרי אף אחד לא מתאונן כבר מכיוון שהבניות נעשות לטובת התושבים והמבקרים אבל להסתיר רמזור מהאור האדום מטה ולקוות שהנהג באמת יוכל לנחש מתי האור התחלף לכתום ומתי הוא צריך להתכונן לבלימה, זאת רמה חדשה של אִוֶּלֶת לכל הדעות. אם אתם כבר מאביסים את תושבי תל אביב בפקקים, תוסיפו עוד רחוב חסום אחד לרשימה ותחסמו גם את דובנוב ביום אחד בו אתם עושים עבודות בכביש. ביום היחיד הזה יכולות לקרות עשרות תאונות. אני מקווה שלא קרו.

על קבוצת השלטים שדורשת זמן יקר להבנה אני כבר לא אאריך.

שלכם, דוד אבוטבול, נהג אשר נוסע ברחוב דובנוב, מביט על הרמזור ובדיסאוריינטציה גמורה מהתמרורים והרמזור המוסתר מקווה לטוב ופונה שמאלה.

רק בנס לא נהרגו שם אנשים אתמול, נכון?

(צילום: אני.)

(X-Post: http://abutbul.com)