מתי להתחיל לדאוג?

מאת אבוטבול, נובמבר 23, 2006, תחת הנושאים קיטור, ברווז עיתונאי, שירות מאכזב

מהמעליות בבניין 3 כפר הסטודנטים ירושלים

הפרוייקט הכמעט כושל של אפריקה-ישראל מנרב ואוניברסיטת ירושלים מצליח לתת שואו גרוע בכל הצדדים. לאחר מאבק האינטרנט של הסטודנטים הבאתי לכם גם תמונה מהמעלית. להתחיל לדאוג?

סתם לשלם 1200 שקל בחודש (לא כולל הוצאות), סתם.

הקשר הישראלי בפריז

מאת אבוטבול, אוגוסט 27, 2006, תחת הנושאים קיטור, שירות מאכזב

ה“קשר הישראלי“

מספר גדל והולך של ”ישראלים לשעבר“ מקיים שירותי הסעה משדה התעופה ואליו. גם אם הגעתם מאוחר ולא הזמנתם הסעה - תוכלו להיעזר בהם. הרכבים גדולים - טרנזיטים.

מתוך ”פריס - מדריך כרטא - זום מהיר לכל עיר“ בהוצאת כרטא ירושלים. (כל המרכאות מהמקור - המחיר בדיוטי פרי $3.90, מחיר מומלץ על פי העטיפה 39.90, מסת“ב ISBN 965-220-583-4)
הקשר הישראלי מאכזב, מה שהתחיל כסיפור רומנטי מצוייר בפריז נגמר באופן פתאומי ולא מאורגן.

שעת הנחיתה 05:14 בשדה התעופה שארל דה גול, טרמינל 2 בטיסה ספק סדירה, ספק סחר של הקרטל אל-על-סאן-ד‘ור. בחור מחוייך עם שיער לבן העונה לשם ’אבי‘ עומד עם שלט ’‘מורדי הסעות - הסעות לתוך העיר לישראלים‘’ מפאת עומס המזוודות שלנו החלטנו לוותר על החוויה הדביקה של התנהלות בRER ובמטרו עם הציוד ודברנו עם ’אבי‘ אבי אמר שיקח אותנו משדה התעופה למלון (Hotel Mattlé) במחיר 40 יורו, כמובן שזה לא קצת, אבל בהשוואה למונית (בערך 60 יורו לנסיעה הנ“ל+מזוודות + הימור של מונה למרות שבחמש בבוקר אין תנועה) זה קצת יותר זול.

כאמור, נסענו ברכב של ’אבי‘ ותוך בערך 40 דקות אחרי כמה עצירות בפאתי ובמרכז פריז (בשביל להוריד את יתר הנוסעים) הגענו למלון. במהלך הנסיעה ’אבי‘ סיפר לנו קצת על העיר, איפה מומלץ להיות ואיפה לא מומלץ להראות, הוא גם הוסיף טיפים משל עצמו וזכורה לי פנינה כזאת: ”מספרים על הנשים בצרפת שהולכות עם כלבים שהן שרמוטות, ועל אלו שבלי כלב, שהן שכחו אותו בבית“. עם זאת ועוד אחרות נפרדנו לשלום בהבטחה שלו שאם נתקשר בבוקר הטיסה הוא יבוא לקחת אותנו.
[כאן עובר כמעט שבוע של הנאה מהעיר המדהימה הזאת, פריז.]

והנה אנו ביום האחרון מתקשרים קצת לפני הצ‘ק אאוט (12:00) כאשר הטיסה יוצאת ב23:00 והוא אמר לנו שיאסוף אותנו ב19:00, עשינו את פאריז בפעם האחרונה (רחוב מופתח - בעיקר השוק) וב19:00 חיכינו כמו ילדים טובים בפתח המלון. חיכינו וחיכינו, התקשרנו ושלחנו הודעות אבל כלום. במזל, חבר שהכרנו בפריז הציל אותנו ברגע האחרון והביא אותנו לשדה התעופה, שם בכניסה עמד מי אם לא ’אבי‘ עמדתי מולו ושאלתי אותו ”אבי, מה פשר הדבר?“ הוא לא הסכים שקוראים לו אבי, וגם לא הסכים לענות לפשר הדבר, אמר שהוא בהחלט מנהל מונית פרטית אבל אף אחד לא קבע איתו שנעלה במלון מטלה. בכל אופן, הערכה שלי היא שכנראה הוא העדיף לקחת מישהו אחר שהיה יותר קרוב לו לסיבוב.

אז הזהרו ילדים, כשאתם סומכים על ”הקשר הישראלי“ בפריז, תזכרו שעל אף שהוא קשר, הוא עדיין ישראלי.