במהלך הטיול שלי בפריס הבנתי שאין לי הרבה מושג לגבי נימוסי שולחן בצרפת, בארץ אני מסתדר לא רע, גם בארוחות עסקיות ובעצם מתי שאני לא אוכל בבית. (אז אני מרשה לעצמי להתפרע, מצטער, אני ילד בפנים.) אני מאמין, (לא מתוך זלזול, אלא מתוך הבנה) שלמטייל הישראלי הממוצע אין הרבה מושג על הנימוסים הנהוגים בצרפת. אז הכנתי סיכום קצר למטייל בפריס. אגב סתם שתדעו, ארוחה באחת המסעדות המוכרות על השאנז אליזה נגמרה בסכום של 600 שקל לשלושה אנשים ועם טעם הרבה פחות טוב מאשר לדוגמא המסעדה האהובה עלי (והלא כל כך יקרה, בתל אביב) דיקסי.

כל הכללים כאן מתייחסים לארוחות עסקיות או אצל מארח/מארחת חשובים.
בואו נתחיל.

1. בניגוד למקובל, כאשר מתיישבים אין להניח את המטפחת מיד על חיקכם, יש להמתין שהמארח או המארחת יניחו את מטפחתם על חיקם ואז להתנהג באותו אופן.
2. אם הוזמנתם רק לאפרטיף (ארוחה קלה הנהוגה לפנות ערב - ”apéros“) אל תביאו מתנה, זה לא נהוג, לעומת זאת, אם הוזמנתם לארוחת ערב, מקובל להביא מתנה למארח או למארחת. מתנות מומלצות הן בקבוק יין טוב (לא שאטו נגרו שאתם רגילים להביא מהסופר), פרחים (באם המארח היא בעצם מארחת) או, אם אתם טובים בבישול ובהכנת אוכל, תסכמו מראש עם המארח/מארחת על מנה אחרונה שאתם יכולים להכין, או מנה צדדית של גבינה.
3. באם נמזג לכוסכם אפרטיף (משקה אלכוהולי הנועד להקדים את הארוחה, בדרך כלל מתוק) אין לשתות אותו בחוסר נימוס אלא לחכות לברכה והקדמה מקוצרת של המארח או מארחת, ואחר בהשקת הכוסות. אם כולם גומרים באמירת ”Santé“ (לחיים, בתרגום ישיר, ’בְּרִיאוּת‘), נהוג להסתכל מסביב בעיניהם של שאר המשתתפים בארוחה באמרכם את זה, ואם אתם בדייט יש להסתכל אחד לשני בעיניים, אבל את זה אתם כבר יודעים, אני מקווה.
4. כוסות יין לא ימולאו עד הסוף וגם לא עד חמישה מילמטרים מהסוף, אנחנו לא בקידוש וגם לא מנסים לרמוז על שפע כלשהו, השולחן הצרפתי מאוד אלגנטי, יש למלא עד הקו הדמיוני של שלושת רבעי הכוס.
5. בהתאמה לרמת החשיבות והגורמה של הארוחה, הלחם יונח או על מפת השולחן ליד צלחתכם, או על צלחת מיוחדת ללחם שכבר מעומדת טרם התחלת הארוחה, אף פעם לא על הצלחת שממנה אתם אוכלים, גם לא על הפינה השמאלית הרחוקה כמו שנהוג במספר תרבויות.
6. את הלחם שלכם (ברוב הפעמים בצרפת, לחמניה מאורכת, או, באגט) אל תאכלו כמו פיתה, יש לבצוע חתיכה קצת בערך בגודל של מה שאתם מסוגלים לבלוע, בואו לא נשבור שיאי גינס בנסיונות לבלוע חתיכות גדולות מדי, ובחתיכה הזאת יש לנגוס, או לאכול בשלמותה.
7. זה לא נהוג לאכול צ‘יפס בעזרת הידיים. על אף שאוכל מהיר מאוד נפוץ בצרפת, עצם האכילה בעזרת האצבעות עדיין מצומצם למתי שאתם לא סביב לשולחן האוכל. שימו לב שצ‘יפס יש לאוכל כמו כל מנה צדדית לכל דבר.
8. באם המארח או אחד מיושבי השולחן ביקש ממכם את המלח או את הפלפל, אתם תעבירו אך ורק את מה שהוא ביקש ולא כמו שנהוג בנימוסים צפון אמריקאים להעביר את הפלפל והמלח כאילו היו אחד.
9. לאחר כל הגשה (מנה) יש לנגב את הצלחת בעדינות בעזרת חתיכת לכם (זוכרים את בציעת הלחם בגודל ביס? אז עם חתיכה כזאת בדיוק), אל תתבלבלו, הדבר הזה נעשה רק בתור גינון נימוסים לחיך, אין לדמיין שאתם עושים ספונג‘ה לרוטב, רק העבירו בעדינות את הלחם בשביל להזיז את שאריות המנה הקודמת. עשו זאת בעזרת מזלג אלא אם כן אתם רואים את המארח עושה את זה ביד, ואז זה יפגע בו אם תתנשאו מעליו. בארוחות גורמה או במקומות מאוד מכובדים יחליפו לכם את הצלחת אחרי כל הגשה, בדרך כלל ברוב המקומות גם יחליפו לכם את סט הסכו“ם.

יש מן הדברים בכללים הנ“ל שלא יבואו לשימוש בכל ארוחה ורק בארוחות מאוד מיוחדות תמצאו את עצמכם משתמשים בהם, נסו לייצג את עצמכם בכבוד, הצרפתים מאוד מעריכים אדם שיכול לאכול בנימוס ובסדר רב.

ארוחות צרפתיות מורכבות ממנה ראשונה של סלט עם רוטב ויניגרט, מנה עיקרית, מנות גבינה לאחר המנה העיקרית, מנה אחרונה ולאחר כבוד, קפה. לאורך הארוחה תכובדו גם בלחם, יין ומים מינרלים.

את רוב החוקים האלו נאלצתי ללמוד על בשרי, למען פיניש אחרון השתמשתי בכמה מקורות מהאינטרנט.

אם יש לכם עוד שאלות, התגובות פתוחות.